אחת מההשלכות של היעדר החינוך הפיננסי בבית ובבית הספר היא תופעה של בני נוער שחייבים כסף, מלווים ולווים, מהמרים, ומשתמשים בכרטיסי האשראי ללא בקרה. בכתבה זו נעסוק במאפיינים ובהשלכות של התנהגות פיננסית סיכונית בקרב בני נוער ונציג את הכלי הפשוט שעוזר למנוע התנהגות כזו, כדי לשמור על הבטיחות הפיננסית של הצעירים בהווה וגם בעתיד.
צעירים רבים מוציאים כרטיסי אשראי וקונים מותגי בגדים וגאדג'טים במטרה להיראות "מעודכנים" ועשירים. התוצאה של הדחף להתעדכן באורחות החיים של סלבריטאים, לפרסם רכישות של מעצבים בפייסבוק היא שיש להם חובות. בישראל, וגם במדינות נוספות החינוך לשימוש נכון בכסף והיערכות לקראת הגשמת מטרות בעתיד, איננו מקבל את המקום הראוי לו. בתי ספר נמנעים מהפעלת תוכנית לימודים בנושא, ולהורים אין כח לטפל נושא זה, חשוב ככל שיהיה, בעיקר משום שהם בעצמם מבולבלים, נבוכים ומודאגים בכל הנוגע לכסף. הנסיבות הנוכחיות של לחץ מצד סלבריטאים, תוכניות ריאליטי ומדיה חברתית, התייקרויות ועליית שיעור הריבית, מחמירות את המצב עוד יותר. צבירה של חובות נגרמת כתוצאה ממאמצי שיווק ופרסום של תאגידים המופנים לצרכנים צעירים ומעודדים אותם להוציא יותר, ובו בזמן התקשורת מציגה את העשירים והמעודכנים כ"מגניבים".
כמו שהחתול הפיננסי אומר – בּוּרוּת פיננסית יוצרת בּוֹרוֹת פיננסים. קרדיט: גורים פיננסיים.
בעקבות תוכניות וסדרות בטלוויזיה, במדיה החברתית, באתרי התוכן ובקולנוע, בני נוער מצפים לקבל רק את הטוב המוחלט ואינם עירניים למחיר של שימוש בכרטיסי אשראי. נתונים שהתפרסמו לאחרונה מראים כי חברות כרטיסי האשראי גובות ריבית שנתית של למעלה מ10%.
הרשות האמריקאית להתנהלות פיננסית פירסמה לפני כשנה את הגישה העתידית שלה לצרכנים, לפיה תאגידים צריכים לעשות יותר כדי להגן על הפגיעים: "בעולם בו צרכנים צעירים רבים חוו רק ריבית כמעט אפסית, הלוואות סטודנטים נלקחו בהיקף עצום וקיימת גישה קלה וזמינה לאשראי. עבור אותו דור החובות נראים כדבר נורמאלי ותקין".
למשרדי החינוך בישראל ובעולם יש לא מעט תוכניות לחינוך פיננסי שמטרתן היא "לאפשר לתלמידים לנהל את כספם ביום-יום, ולתכנן השגת יעדים פיננסיים". אולם יישום התוכניות האלה הוא בהיקף נמוך, בין השאר משום שהכשרת צוותי הוראה היא חלקית או לא קיימת. צוותי הוראה שאמורים להשתמש בתוכניות הלימוד מעולם לא זכו לקבל כלים לפתח בעצמם, עבור עצמם, התנהלות כלכלית פתוחה, בטוחה, מבוססת ידע ואשר מודעת להשפעות חברתיות וחינוכיות על החלטות פיננסיות ועל דיאלוג בנושאים כספיים.
לא מעט קולות גורסים שילדים לא צריכים ללמוד חינוך פיננסי וכי הם ימצאו את הדרך הנכונה להתנהלות כלכלית כשיגדלו ויתבגרו. מבט על צעירים במהלך תקופת רכישת השכלה גבוהה ו/או מקצוע ועל תרבות הצריכה, מראה שרכישת כלים להתנהלות כלכלית לא מתרחשת מעצמה. מעבר לכך, תלמידים בחטיבה העליונה בני 15 ומעלה ממש מבקשים מידע נוסף על הלוואות, משכנתאות, ריביות וכרטיסי אשראי. אולם, כאמור, חלק מהמורים עלולים להירתע מהתמודדות עם הנושא. כל עוד ההתנהלות הכלכלית שלהם איננה מבוססת ידע וערכים, הם יימנעו מחשיפה אישית ורגשית בפני תלמידיהם בנושאים שעלולים לגרום למבוכה או לערער את הדימוי שלהם.
מצבם של ההורים איננו טוב יותר, למרבה הצער. רבים נמצאים בחובות ואינם מרגישים מסוגלים לעזור לצעירים להימנע מאותן טעויות. תוכניות לימוד הכוללות הכשרה נכונה ועמוקה של צוותי הוראה תכלול תמיכה חיצונית הן להורים והן לצעירים כדי לבנות מציאות חדשה.
בּורוּת היא הקרקע עליה צומחת התנהלות כלכלית שהשלכותיה עלולות ללוות את הצעירים בהמשך חייהם. בין אם אלה הלוואות צרכניות "נורמטיביות" ו"לגיטמיות" ובין אם אלה הלוואות בין חברים או מגורמים מפוקפקים. גם הימורים שנתפסים כמשחק זמינים כיום במרחק הקלקה אחת. היעדרו של חינוך להתנהלות כלכלית נכונה מונע מהצעירים לדעת גם מפני מה להזהר, ולמה.
התהליך אותו צריכים לעבור הורים וציוותי חינוך כדי לסייע לילדים, בני נוער וצעירים לכאלה המסוגלים לפעול בעולם גם באמצעות שימוש מושכל ומודע בכסף הוא בן 3 שלבים:
ראשית, להשתכנע כי הם וכל בני האדם מסוגלים להתנהגות כלכלית מציאותית, וזאת משום שלכולנו יש מגוון מיומנויות מתחומי חיים אחרים, שאנו מפעילים כדי להשיג מטרות. אנו פועלים בכל תחומי החיים בתנאים ונסיבות של חוסר ודאות ואילוצים מסוגים שונים. השימוש המציאותי בכסף אינו דורש מיומנות מיוחדת.
שנית, להכיר ולהתנסות בכלים להגדרת מטרות פיננסיות, כלים לתכנון הוצאות כסף (כמו היומן שהוא כלי לתכנון השימוש בזמן) וכלים לבקרה אחר ביצוע התוכנית (כמו שעון שהוא כלי לבקרת השימוש בזמן). תכנון ובקרה בכסף אינם דורשים כלים מורכבים או יקרים.
לבסוף, לאמץ שיטות לימוד עצמאיות או באמצעים מגוונים כדי לאפשר התמצאות בעולם הפיננסי. מידע פיננסי זמין ומוגש באינטרנט בצורות רבות.
מכל האמור לעיל עולה כי מחד מדובר במשימה חיונית להכשרת צעירים לחיים עצמאיים בעולם, ושהמשימה הזו אפשרית הן להורים והן לצוותי הוראה, אם רק יוכשרו לכך בהכשרה מרתקת, מעניינת ואשר תתרום רבות גם למשתתפים עצמם.
