כתבה זו עוסקת בהשפעת רגשות והרגלים על ההחלטות הפיננסיות והאופן שבו הם מנתקים אותנו מהמציאות הכלכלית (הכנסות, מטרות והוצאות), במיוחד כשאנחנו בהלך רוח של בלבול, חשש, מחסור או צורך בפיצוי לעצמנו או ליקרים לנו. כשאנחנו רוצים להשיג מטרות ומתכננים את השימוש בכסף, עלינו לקחת בחשבון גם צרכים חברתיים ואנושיים כדי שהתכנון הכלכלי יצא לפועל.
איך אני יודעת? כי גם למי שנמצא/ת במינוס, לא חוזר התשלום על משכנתא או שכר דירה ולא מגיעים למצב של ניתוק החשמל. לכולנו יש מנגנון פעיל ונוכח שמזהה סכנה, ואנו מסוגלים למנוע את הנזקים באמצעות התנהגות (כלכלית, במקרה זה) רלוונטית ומציאותית. אבל לפעמים הסכנה איננה ברורה או מתעמעמת לנוכח צורך רגשי ואנו משחררים את הבקרה ואת תשומת הלב.
דוגמא להשפעת הצרכים הרגשיים על החלטות הכלכליות היא מתן טיפ במסעדה, אפילו במקרים של שירות גרוע. כדי לא להתפס כקמצנית ואז לקבל גינוי עצמי או מאחרים, באופן ישיר או סמוי שמשמעותו בעיני היא שאני לא שייכת ולא אהובה, אשלם את הטיפ, גם אם השירות היה גרוע וגם אם כרגע בסדרי העדיפויות שלי, סכום הטיפ אמור לשרת מטרות אחרות שלי.
מתוך לימודי התקשורת המקרבת אני מבינה כיום כי כל התנהגות נועדה למלא צורך. הצרכים האנושיים הם אוניברסליים ומשותפים לבני האדם. למשל: הצורך להיות אהוב/ה, להרגיש רצוי/ה, שייך/ת, הצורך לחוש בטחון ושאני מוגנ/ת.
כשהמציאות סותרת את הצרכים הרגשיים שלי, אני מייצרת לעצמי תמונת עולם אישית, שנועדה לאפשר לי התנהגות שסותרת לעיתים את המטרות ארוכות הטווח שלי. כמו ילדה קטנה (או גדולה…) שמייפה את המציאות כדי לא לקבל נזיפה, גינוי או עונש. גם אצלה הצורך להשתייך ולהיות אהובה עולה על חשיבות אמירת האמת.
-הכתבה פורסמה בניוזלטר יולי 2021-
